מלך אגרוף הברזל

산울림 (San Ul Lim) – 제3집: 내마음 (My Heart) / 그대는 이미 나 (You're Already Me) – 1978

הַאוֹרָ'אנְג (Hwoarang), הלוחם כתום-השיער, שעליו שמענו וגם לא שמענו. הוא שכוחו ברגליו, הוא שהרטיט לבבות רבים ברחבי העולם, הוא שמצאתי את דרכו אליו (או שמא הוא מצא את דרכו אליי?) כבר לפני עשרים שנים כמעט. הַאוֹרָ'אנְג היה בעברו תלמידו של בּיק-דוּ-סאן האגדי (Baek Doo San) בדוג'ו לאומנות הלחימה הקוריאנית הידועה בשם "טאקוונדו" (Taekwondo), וחטא בצעירותו לנצל את כשרונו למען עשיית כסף קל והנהגת כנופיית רחוב כאחרון הפושעים הקוריאנים. השיטה הייתה פשוטה; בקרבות הרחוב, חברי כנופייתו של הַאוֹרָ'אנְג התחזו לחלשים יותר משהיו – מה שגרם ללוחמי הרחוב המתחרים להעלות את סכום ההימור, מתוך בטחון מלא בנצחונם – אלא שלבסוף פגשו בהַאוֹרָ'אנְג הבלתי-מנוצח.

להמשיך לקרוא "מלך אגרוף הברזל"

#81 ברשימת 'הזמביים הפופולריים ביותר'

Chrissy Zebby Tembo & Ngozi Family – My Ancestors – 1974

זה היה ב-1997.
בשנה שבה ביל קלינטון פתח, בפעם האחרונה, את אחד מארונות השירות בבית הלבן ואמר למוניקה, "Quick, get inside, we don't have much time",
בשנה שבה הנהג הנרי פול אחז בחוזקה בהגה, ולחץ עד הסוף על דוושת הגז של המרצדס בכניסה למנהרה הפריזאית,
בשנה שבה מארשל אפלווייט שכנע 38 מחברי הכת "Heaven's Gate" להתאבד, כדי שהנשמות שלהם תעלנה השמיימה ותתפוסנה טרמפ עם חללית – אני הייתי עסוק בדברים החשובים באמת: אלבום המדבקות שלי.

להמשיך לקרוא "#81 ברשימת 'הזמביים הפופולריים ביותר'"

הקצה המשונן

    Stoney & the Jagged Edge – Chasing Rainbows – a.1967

"חתיכת החומר הבאה היא רק אחת ממספר יצירות-מופת קטנות שנוצרו על-ידי אחד מהכשרונות היותר פוריים ויצירתיים שאי-פעם היו במישיגן; מישהו שסיפק, דרך היצירה שלו, יותר עונג משאוכל למנות. אני חושב שכל מי שאי-פעם ראה את ה-Jagged Edge יודע על מה מדובר. ארהיב עוז ואומר שלא יקח יותר מדי זמן לפני שה-Jagged Edge, וסטוני (Stoney) בפרט, יחזרו לזירת ההתרחשות, מאחר והוא כבר הפך לאגדה בעיר הזו, ואני לא חושב שאפשר למנוע מדבר כזה מלהתרחש. פשוט יש לו יותר מדי כוח ואנרגיה וכשרון, וכמה שיותר מוקדם – יותר טוב, אני אומר."

להמשיך לקרוא "הקצה המשונן"

אהבה מיקרו-מיניאטורית

Michael Yonkers Band – Microminiature Love – a.1968

כיאה לחנון מד"ב וספרות ספקולטיבית שבילה שעות רבות של חלומות בהקיץ סביב מסעות אינטר-זמניים, דיסטופיות ורובוטים, גם אני מצאתי את עצמי מהרהר במעשיי האפשריים בשנייה שאמצא את עצמי לוחץ על הכפתור שמשחרר את החגורה של מכונת הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון – מדי פעם, בין הזיית יום אחת למשנתה, קופצים להם שדיים עסיסיים לפריים, כמו מעברונים בערוץ שצריך אליו סיסמת הורים בשעות הלילה – אני גם בן-אדם, בסופו של דבר, וכאדם שמרבה לפנטז – החלטתי להפוך חלום למציאות, וביקשתי לפרסם מודעה במקומון העיר רחובות בזו הלשון:

להמשיך לקרוא "אהבה מיקרו-מיניאטורית"

זכות-ראשונים

The Deep – Psychedelic Moods – 1966

לראשונים בהיסטוריה שמור כבוד מיוחד.
על חלקם לא שמעתם וגם לא תשמעו: הראשון להצית אש, הראשון לייצר גלגל, כד, מחט. הראשון לעשות שביל באמצע השיער, הראשון ליינן יין, והראשון להשתין אחרי שאכל יותר מדי סלק (?!). אף אחד לא יודע מי הם, אבל כולם יודעים שהיו כאלה. על חלקם האחר, המוכר, בוודאי שמעתם; הראשון לגלות את אמריקה, הראשון לדרוך על אדמת הירח… המשותף להם: יש כאלה שיאמרו שהם לא הראשונים כלל וכלל. הרוסים יגידו שארמסטרונג בכלל נחת במדבר נבאדה; הויקינגים ואפילו הסינים יגידו שלקולומבוס היה יח"צ מעולה אבל חוץ מזה, הם הגיעו לשם קודם. ועליהם תוסיפו את האינדיאנים שגם להם יש טיעון די חזק לראשוניות, אתם חייבים להודות. ואם במוזיקה פסיכדלית עסקינן; אנחנו יודעים שהיו אלה ה-Holy Modal Rounders להכניס את המילה "Psychedelic" לשיר (יותר כמו 'Psych-o-delic', בשיר "Hesitation Blues"), אבל מי היה הראשון להכניס את המילה "Psychedelic" לשם האלבום?

להמשיך לקרוא "זכות-ראשונים"

ברחוב הסטייה

The Deviants – Ptooff! – 1967

לפי ההלכה, אישה סוטה (או שֹוטה) היא בעצם אישה שמעלה באמון בעלה. סטתה מדרך הישר, עלתה על שרטון, והוא מצדו – אסור לו לקרב אליה את הקולונל בדימוס עד שיעשה את הדבר הבא: יקח אותה לבית-המקדש, שם היא תעבור טקס. תתפלאו, אבל לא מדובר בטקס שבסופו מטיחים בה: "מגורשת, מגורשת, מגורשת!", אלא במשהו הרבה יותר גרוע – הטקס כולל את שתיית "המים המרים", מהם היא יכולה להנזק במקרה שהניחה לאדם אחר לבדוק אם יש לה מטבעות בכיס האהבה הפרטי שלה, או להשאר בריאה ושלמה במידה וכל אשמתה הסתכמה בכך שקראה את 50 גוונים של אפור.

להמשיך לקרוא "ברחוב הסטייה"

הר-הכסף

Mountain Bus – Sundance – 1971

לא הכל היה יפה ואפרסקי בשנים הטובות.
אי שם בסוף שנות השישים, מספר בעלי חנויות תקליטים בשיקאגו חברו יחדיו בכדי להקים לייבל עצמאי, שיעזור ויקדם להקות מקומיות במחירי תקליטים שווים לכל כיס (2.98$ לתקליט), תוך שמירה על אחוז רווח קטן. כך הוקם הלייבל הקטנטן Good Records. באביב 1971 השיגה Good Records עסקה עם אולפני "סטריטרויל" בסביבות מחיר של 4,500$ להפקת אלבום, והייתה מוכנה ומזומנת להגשים את ייעודה, אבל מפאת קטנותה הייתה מסוגלת להפיק עד ארבעה אלבומים בלבד בחודש, ולמרות זאת – להציע ללהקה נתח גדול יותר מהעוגה: 25 סנטים על כל תקליט מכור, בניגוד למגה-לייבלים שהציעו 22 סנטים בלבד.

להמשיך לקרוא "הר-הכסף"

החשמל של קפטן ביפהארט

Captain Beefheart & His Magic Band – Safe As Milk – 1967

על שני חברים דיברה התורה;
האחד גדל להיות פרנק זאפה, והשני – ובכן, השני היה צועק על אמא שלו שתביא לו עוד פפסי.
האחד גדל להיות פרנק זאפה, והשני המשיך לטעון שהוא זוכר את הרגע שבו הוא נולד.
השני היה לא-מי-יודע-מה בעולם המכירות של הנעליים ושואבי-האבק, ובכלל, לא משהו בעולם האנשים העובדים – אחרי שלא הצליח אפילו להתמודד עם קו חלוקת הלחם של אביו. השני אהב פיסול, ציור, דינוזאורים, דגים ולמורים. הוא גם אהב מאוד בלוז א-לה דלתא ושיקאגו, ואי-שם בליבתה של פקעת מחשבותיו הוא הבין כיצד ניתן יהיה לקחת את עולם המוזיקה לשלב אחר, לא השלב הבא – אלא הסתעפות חדשה שתצא מחץ הזמן ותקרא על שמו; כי כמוהו, עוד לא יקום ולא יהיה. השני אחראי על אחד האלבומים הכי מיוחדים וטובים ששמעתי בחיי –

להמשיך לקרוא "החשמל של קפטן ביפהארט"