חלומות (ר)טובים

The Complete 'Acid Dreams' – V/A Compilation

ב-1979 קם לו בעל חנות תקליטים גרמני, ובהשראת אוסף הנגיסים המפורסם מ-1972 החליט לעשות מעשה; כמובן, החוק ממנו והלאה, מדובר בהוצאה לא רשמית בעליל. לפי האינסרט, הסתובבו להם 100 עותקים ממוספרים על-גבי פלסטיק צבעוני, בין החברים שלו ובעלי לייבלים. האוסף הפך למצרך מבוקש ובוּטלֵג קשות, והשלב הבא, כמובן, היה קאמבק בשם The Return of Acid Dreams. ב-1988, יצא על דיסק ה-Acid Dreams Testament, ונוסף בסוגריים: "שבעים וחמש דקות של טרור פסיכוטי". הביקוש נמשך, וב-1996 בא לעולם Acid Dreams Epitaph, "שישים ותשע דקות של Green Fuz". ה-Testament וה-Epitaph יצאו לאחר מכן עם סאונד משופר, כשל-Epitaph נוספו אפילו שלוש רצועות. האוסף המשולש הזה, הוא בעצם סגירת מעגל. זו המהדורה האנלוגית של כמעט כל מה שיצא תחת השם Acid Dreams. האוסף כולל 540 גרם של פלסטיק, אינסרט, וחוברת מושקעת ובה מידע על הלהקות והסינגלים.

להמשיך לקרוא "חלומות (ר)טובים"

זאב בודד

Wolfgang – Eliminate Hate – a.1970

1994: מייקל גרייזמן, איש Cicadelic Records, משתף פעולה עם אדם בשם C.L. Milburn בכדי לשחרר את האוסף הראשון בסדרת 'The History of Texas Garage Bands in the 60's'. החלק הראשון בסדרה חוגג את פועלו של הלייבל האולטרה-איזוטרי Sea Ell Records. הלייבל פעל בסוף שנות השישים והיה קצר-חיים; החומר שאוגד הספיק למלא שני דיסקים גדושים באמנים ולהקות שספק (אין ספק) אם העולם זכה להכיר בזמן אמת. שלוש מבין 42 הרצועות הציגו לעולם את The Wolves. 

להמשיך לקרוא "זאב בודד"

קנדה 66': בפעם הבאה שנתראה

Grateful Dead – 29/07/66 – P.N.E. Garden Auditorium, Vancouver, Canada

[פוסט עתיק שפורסם במקור בקבוצת :: דארק סטאר :: בפייסבוק]

תגידו מה שתגידו.
אין, לא היו – ובטח-ובטח שלא יהיו כמו הדד. נו, תתווכחו איתי. אני "בתקופה" ושום טיעון שלכםם לא יעבוד. אה, נו, טוב – בטח כבר שמתם לב לזה עם כל הדד-אוריינטד פוסטים. סבלתם, מתוקים שלי? א—אל, אל תגלגלו את העיניים, זה לא מכובד. תראו, יש לכך סיבה ממש טובה, לפחות מבחינתי – בזמן האחרון יש גשם של הופעות. עכשיו, גשם של הוצאות רשמיות של הופעות של הדד זה לא דבר חדש – כך יודע כל דביל (כמוני) ש-Dead.net גרמו לחשבון הבנק שלו להתכווץ לכדי מינוס מלך כרתים – שכן כמעט כל חודש יוצא משהו חדש שחייבים, אבל החודש – החודש זה כבר היה יותר מדי. 

להמשיך לקרוא "קנדה 66': בפעם הבאה שנתראה"

מלך אגרוף הברזל

산울림 (San Ul Lim) – 제3집: 내마음 (My Heart) / 그대는 이미 나 (You're Already Me) – 1978

הַאוֹרָ'אנְג (Hwoarang), הלוחם כתום-השיער, שעליו שמענו וגם לא שמענו. הוא שכוחו ברגליו, הוא שהרטיט לבבות רבים ברחבי העולם, הוא שמצאתי את דרכו אליו (או שמא הוא מצא את דרכו אליי?) כבר לפני עשרים שנים כמעט. הַאוֹרָ'אנְג היה בעברו תלמידו של בּיק-דוּ-סאן האגדי (Baek Doo San) בדוג'ו לאומנות הלחימה הקוריאנית הידועה בשם "טאקוונדו" (Taekwondo), וחטא בצעירותו לנצל את כשרונו למען עשיית כסף קל והנהגת כנופיית רחוב כאחרון הפושעים הקוריאנים. השיטה הייתה פשוטה; בקרבות הרחוב, חברי כנופייתו של הַאוֹרָ'אנְג התחזו לחלשים יותר משהיו – מה שגרם ללוחמי הרחוב המתחרים להעלות את סכום ההימור, מתוך בטחון מלא בנצחונם – אלא שלבסוף פגשו בהַאוֹרָ'אנְג הבלתי-מנוצח.

להמשיך לקרוא "מלך אגרוף הברזל"

#81 ברשימת 'הזמביים הפופולריים ביותר'

Chrissy Zebby Tembo & Ngozi Family – My Ancestors – 1974

זה היה ב-1997.
בשנה שבה ביל קלינטון פתח, בפעם האחרונה, את אחד מארונות השירות בבית הלבן ואמר למוניקה, "Quick, get inside, we don't have much time",
בשנה שבה הנהג הנרי פול אחז בחוזקה בהגה, ולחץ עד הסוף על דוושת הגז של המרצדס בכניסה למנהרה הפריזאית,
בשנה שבה מארשל אפלווייט שכנע 38 מחברי הכת "Heaven's Gate" להתאבד, כדי שהנשמות שלהם תעלנה השמיימה ותתפוסנה טרמפ עם חללית – אני הייתי עסוק בדברים החשובים באמת: אלבום המדבקות שלי.

להמשיך לקרוא "#81 ברשימת 'הזמביים הפופולריים ביותר'"

הקצה המשונן

    Stoney & the Jagged Edge – Chasing Rainbows – a.1967

"חתיכת החומר הבאה היא רק אחת ממספר יצירות-מופת קטנות שנוצרו על-ידי אחד מהכשרונות היותר פוריים ויצירתיים שאי-פעם היו במישיגן; מישהו שסיפק, דרך היצירה שלו, יותר עונג משאוכל למנות. אני חושב שכל מי שאי-פעם ראה את ה-Jagged Edge יודע על מה מדובר. ארהיב עוז ואומר שלא יקח יותר מדי זמן לפני שה-Jagged Edge, וסטוני (Stoney) בפרט, יחזרו לזירת ההתרחשות, מאחר והוא כבר הפך לאגדה בעיר הזו, ואני לא חושב שאפשר למנוע מדבר כזה מלהתרחש. פשוט יש לו יותר מדי כוח ואנרגיה וכשרון, וכמה שיותר מוקדם – יותר טוב, אני אומר."

להמשיך לקרוא "הקצה המשונן"

אהבה מיקרו-מיניאטורית

Michael Yonkers Band – Microminiature Love – a.1968

כיאה לחנון מד"ב וספרות ספקולטיבית שבילה שעות רבות של חלומות בהקיץ סביב מסעות אינטר-זמניים, דיסטופיות ורובוטים, גם אני מצאתי את עצמי מהרהר במעשיי האפשריים בשנייה שאמצא את עצמי לוחץ על הכפתור שמשחרר את החגורה של מכונת הזמן. שלא תבינו אותי לא נכון – מדי פעם, בין הזיית יום אחת למשנתה, קופצים להם שדיים עסיסיים לפריים, כמו מעברונים בערוץ שצריך אליו סיסמת הורים בשעות הלילה – אני גם בן-אדם, בסופו של דבר, וכאדם שמרבה לפנטז – החלטתי להפוך חלום למציאות, וביקשתי לפרסם מודעה במקומון העיר רחובות בזו הלשון:

להמשיך לקרוא "אהבה מיקרו-מיניאטורית"

זכות-ראשונים

The Deep – Psychedelic Moods – 1966

לראשונים בהיסטוריה שמור כבוד מיוחד.
על חלקם לא שמעתם וגם לא תשמעו: הראשון להצית אש, הראשון לייצר גלגל, כד, מחט. הראשון לעשות שביל באמצע השיער, הראשון ליינן יין, והראשון להשתין אחרי שאכל יותר מדי סלק (?!). אף אחד לא יודע מי הם, אבל כולם יודעים שהיו כאלה. על חלקם האחר, המוכר, בוודאי שמעתם; הראשון לגלות את אמריקה, הראשון לדרוך על אדמת הירח… המשותף להם: יש כאלה שיאמרו שהם לא הראשונים כלל וכלל. הרוסים יגידו שארמסטרונג בכלל נחת במדבר נבאדה; הויקינגים ואפילו הסינים יגידו שלקולומבוס היה יח"צ מעולה אבל חוץ מזה, הם הגיעו לשם קודם. ועליהם תוסיפו את האינדיאנים שגם להם יש טיעון די חזק לראשוניות, אתם חייבים להודות. ואם במוזיקה פסיכדלית עסקינן; אנחנו יודעים שהיו אלה ה-Holy Modal Rounders להכניס את המילה "Psychedelic" לשיר (יותר כמו 'Psych-o-delic', בשיר "Hesitation Blues"), אבל מי היה הראשון להכניס את המילה "Psychedelic" לשם האלבום?

להמשיך לקרוא "זכות-ראשונים"