בגשם הקר ובשלג: קורנל 77'

Grateful Dead – 08/05/77 – Barton Hall, Cornell University

זה מתחיל בסוף, בעצם.
חלק גדול מ-8,750 האנשים שהיו שם כבר יצא אל הקור העז בדרכם למעונות הסטודנטים או למגרש החנייה ולקראוונים; אחרים, עדיין התהלכו בהיכל סביב עצמם כסומים באפלה, מוכי תדהמה; סטודנטית אחת, שנשכרה כדי לעזור במלאכת הניקיון שלאחר ההופעה, החזיקה את המטאטא שלה בקרבת הבמה, ורקדה איתו. בראש שלה עוד הדהדו המילים של "One More Saturday Night". היא עצמה עיניים והמשיכה לרקוד עם המטאטא שלה עוד דקות ארוכות, מבלי להתייחס לאנשים שלא הצליחו להתעלם מאושרה הגלוי. חלק מאותם אנשים עוד יזכרו באותה סטודנטית והמטאטא שלה, כל זמן שידרשו לספר על אותו ערב אגדי.

תיעוד של אותו ערב של יום ראשון, ה-8 במאי לשנת 1977, יכנס כעבור 35 שנים למרשם ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס של ארצות-הברית. נכס לאומי בעל חשיבות תרבותית והיסטורית לאין-שיעור; אוצר במלוא המובן והמשמעות.

מזג-האויר באותו שבוע היה מהקשים ביותר שידעה מדינת ניו-יורק בשנים האחרונות – מינוס 3 מעלות (צלזיוס), בדיוק כמו השיא התחתון שנצפה 21 שנים קודם לכן. עד לא מזמן כמה בני-אדם מצאו את מותם בדרכים המתולאות מסביב לעיר, והחשש לקראת אירוע בסדר גודל כזה היה מובן. כשאוניברסיטת קורנל בעיר אית'קה הכריזה על ההופעה הצפויה בהיכל בארטון (Barton Hall) והפוסטר הרשמי פורסם, כל 8,500 הכרטיסים נמכרו כהרף-עין.

Dead_poster_page
הפוסטר של Jay Mabrey, סטודנט בקורנל

דיק לאטבאלה, חלפן הקלטות בכיר, לימים האוֹצֵר של הופעות הדד והוא שהיה שם למן ההתחלה ב-1965, מצא את עצמו חוזר שוב ושוב לאותן הופעות של הדד מאותו חודש מאי, ובמיוחד לקורנל. הוא הרגיש שיש שם משהו מיוחד. שנים לאחר מכן הוא יכתוב משהו אחר, אבל בעידן האינטרנט הוא היה ידוע כנונ-קונפורמיסט בינות הדד-הדס האינטרנטיים. אוזלי סטנלי אמר שהוא הרגיש כאילו הוא שומע את הדד באותו ערב בפעם הראשונה וכי כל אחד מהם היה בשיאו באותו ערב, ובטי קנטור-ג'קסון – טוב, אליה עוד נחזור.

דיק לאטבאלה, 1976

ההופעה של הדד ב-08/05/1977 באוניברסיטת קורנל קיבלה מעמד מיתי; היא תמיד תמצא בראש הסקרים; תמיד ידונו בה יותר מאשר בכל הופעה אחרת. הרבה מדברים על האנרגיה וההילה שהדד הקרינו באותו ערב, וכי האנרגיה וההילה מתועדות היטב בעשרות הבוטלגים שהחלו לצוץ מכל מקום; לאורך השנים, קורנל 77' הועתקה אינספור פעמים על גבי תקליטים, דיסקים, ובעיקר – קלטות. קשה להאמין שהיה דד-הד שקורנל 77' לא הייתה חלק מאוסף הקלטות שלו. כולם רצו תיעוד של אותו ערב אגדי, ובמיוחד את ההקלטה של ג'רי מוּר – עד שה-“Betty Boards” התחילו לצוף מעל פני המים, יותר מעשר שנים לאחר מכן.

בטי קנטור-ג'קסון הייתה טכנאית-הקול של הדד, וככזו גם היא תיעדה את ההופעות. ב-1986 התגלו בתא שלה המאסטרים (SBD) של יותר מ-200 (!) שעות של הופעות הדד, והוצעו למכרז לאחר שדמי האחסון של התא לא שולמו. למזלנו, אלו שזכו במכרז, והבעלים החדשים והחוקיים של אותן הקלטות נדירות, היו דד-הדס – שדאגו להביא את האוצר לרווחת הכלל. אותן הקלטות, שזכו למעמד מיידי של קאלט, קיבלו את השם: "the Betty Boards". בין אותן 200+ שעות נמצאה גם ההופעה מקורנל 77', בשלמותה.

בטי קאנטור-ג'קסון

באותו ערב של ה-08/05/1977, שהיה גם יום האם, דד-הדס ותיקים מצאו עצמם ברחבה אחת עם המוני סטודנטים סקרניים, שהתלבשו רשמי מדי להופעה של הדד. היה קצת מתח באויר, בטרם התחילה ההופעה; עוד כשהדלתות נפתחו, המון האנשים (8,500, כאמור) החל לזרום בפראות לתוך ה-Barton Hall, האנגר שנבנה בזמן מלחמת-העולם הראשונה כעזר למאמץ המלחמתי, וכמה מהם כמעט ונפצעו באופן חמור. כולם רצו להיות בשורות הראשונות. בשביל חלקם, שהורכב בעיקר מסטודנטים, זו תהיה חוויית ההופעה הראשונה של הדד. 250 אנשים נוספים, שלא הספיקו לקנות כרטיס ב-7.5$ (סטודנטים שילמו 6.5$ – [2]), אבל היו סבלניים מספיק – קיבלו אשרת כניסה בתמורה לכל דבר סמלי עד פעוט שהוא לא כסף; אפשר שהיה מדובר בסנדוויץ', מפרט גיטרה, שיר קטן או אפילו בבדיחה. אפשר שמדובר בעסקת חייהם.

Dead_ticket_page

עסקת חייהם כללה את מה שנחשבת להופעה הטובה ביותר של הגרייטפול דד בכל הזמנים; וזה הזמן לנסות ולספר מה כל-כך טוב בה.

ראשית, השלב הספציפי הזה בקורות הלהקה.
מי מכם שצפה ב-Grateful Dead Movie שיצא ב-1977, ומספק תיעוד קרוב של ההופעות האחרונותת של הדד בווינטרלנד 1974, ראה להקה שנמצאה באותו הזמן על פרשת דרכים. מיקי הארט נעדר אז בשם אות הקלון של אביו, והלהקה הרגישה שהיא צריכה הפסקה, ועדיף שזו תהיה הפסקה אחת ארוכה. בשנה שלאחר מכן, 1975, יהיה אפשר לספור את מספר ההופעות של הדד על יד אחת. ב-1976, מיקי כבר חזר עם הלהקה לפעילות מלאה, והאגדה המשיכה לשנת 1977 – שנה שנחשבת בעיני ובאוזני רבים לשנה החזקה ביותר של הדד. בעוד שברקע, מצבה הכספי הרעוע של הלהקה עקב הכסף הרב שנשפך על יצירת הסרט, הלהקה מצאה את עצמה משקיעה את כל מרצה בחזרות וסבבי-הופעות בלתי-נגמרים; המטרה הייתה לחזור לכושר של תחילת שנות השבעים, אבל ב-1977 הדד, כך לדעת רבים, הגיעו לשיאים חדשים שלא ישוחזרו בעתיד.

ושנית, המוזיקה – אלא מה.
כל שיר, כל מילה וכל פסיק מאותה הופעה קיבלו מעמד של רף חדש, המודל המושלם ביותר שיש להשתוות אליו. זה מתחיל ב-"New Minglewood Blues" שפותח את ההופעה בסערה. כבר בהתחלה הכל הדוק, והגוון הקשוח של השיר משתנה לטובת "Loser" שנשלח אלינו היישר מגן-עדן. הצלילים הגבוהים של הסולו של ג'רי והכנות בקול שלו הופכים את הלוזר הזה ללוזר קלאסי. משם, ל-El Paso של מרטי רובינס, דוגמא אהובה מרפרטואר שירי הקאובויז שבובי אוהב, וגם אני. הגוון שוב משתנה עם "They Love Each Other" והאווירה ההזויה שבו, ומיד אחריו מגיע crowd pleaser ותיק, "Jack Straw" שממשיך לעוד crowd pleaser ועוד אחד משירי המהמרים של ג'רי, "Deal", שמקבל בסוף שנות השבעים סיבוב שלישי בסולו. רצף אנרגטי של "Lazy Lightning > Supplication" ממשיך ל-"Brown-Eyed Women" יפייפה, ובדיוק בנקודה הזו אני התחלתי להרגיש דגדוג של הבנה, אבל רק אחרי כמה שמיעות התחלתי להבין כמה גדול המאורע.

לאחר מכן, ולכבוד יום האם, הסט הראשון ממשיך עם "Mama Tried" שגרם לי לרצות להכנס לכלא, משם ל-"Row Jimmy" יחיד ומיוחד, ואחריו הגיע הסיום של הסט הראשון בדמות "Dancing in the Street" בוריאציית הדיסקו-fאנק האהובה, ובחיי – אני רוצה את הביצוע הזה בחתונה שלי.

הסט השני נפתח עם "Scarlet Begonias" מדהים שמחליק בטבעיות ל-"Fire on the Mountain", ומשם לשיר החדש באותו זמן בעל ניחוח הרגאיי, "Estimated Prophet", ששווה להכיר ולו רק בשביל הליריקה של וויר ובארלו. "St. Stephen" שונה ומרהיב שכולל בין היתר את ה-'Lady finger' המוקדם והמביך של דונה, שממשיך ל-"Not Fade Away" ארוך ואנרגטי שחוזר ל-"St. Stephen" וסוגר את הסנדוויץ'. ואז –

שיר כמו "Morning Dew" קובע בשביל הרבה דד-הדס את רלוונטיות ההופעה. אם הביצוע טוב – ההופעה מקבלת מעמד של כבוד מיוחד. ובהתחשב ב-top form של כל אחד מהדד באותו ערב, קשה היה לצפות למשהו אחר מאשר ה-Dew הכי טוב בהיסטוריה, מה גם שמדובר באחד מחמישה (!) ביצועים בלבד מאותה שנה. תשמעו את ג'רי, איך הוא מנצח על הכל. את קית'… איך הוא מכניס את ג'רי לבילד-אפ ולישורת האחרונה. תשמעו את המשחקים שבובי משחק עם ג'רי, ואת הבס של פיל שנמצא בכל מקום. את ביל ומיקי, שמתפוצצים לקראת הסוף וגורמים לכל החבילה הזאת להראות כמו אספלט חרוך. וכאן – כאן כבר הבנתי על מה כולם מדברים.

תמונה קשורה

זה נכון. כל הסופרלטיבים, כל הקלישאות – הכל נכון. אין הרבה הופעות שמשתוות לזאת של קורנל 77', בין אם מדובר באקלקטיות שבעצם מהווה פורטפוליו מאוד מייצג לקשת הסגנונות שהדד היו מסוגלים לה באותה שנה; בין אם באנרגיה של חברי הלהקה באותו ערב, אנרגיה ותיאום שתמיד מובילים רבים לתאר את הדד כלהקה "אורגנית". באותה הופעה התרחש מאורע נדיר – השלם היה גדול יותר מסך-החלקים, שכן כהופעה של הדד גם זו נמדדת כטריפ אחד ארוך, ובאותו הזמן – סך החלקים גדול יותר מן השלם, שכן כל שיר וביצוע כאן ראוי לקבל מעמד של טקסט-בוק. בסוף ה-Dew זה כבר ברור; מדובר בערב מונומנטלי, וההמשך להדרן, "One More Saturday Night" של וויר, רק חיזק את האגדה – גם כאן מדובר בביצוע לפנתיאון.

ואתם יודעים מה, אולי גם מדובר בנגישות של ההופעה הזו. הרבה אנשים- בין אם נכחו בהופעה עצמה ובין אם שמעו הקלטה שנים לאחר מכן – מצאו עצמם חוזרים לאותה הופעה, וחוזרים לדד באופן כללי. חלקם התחילו להחליף קלטות, כמיטב המסורת, וחלקם אף מצא את עצמו בהופעות בשנות ה-80 וה-90 לצד דד-הדס שהיו שם עוד בשנות ה-60, לכל אורך 30 שנות קיומה ההיסטורי של הלהקה. לא סתם קיבל המארז שמכיל את קורנל 77' את השם – "May 1977: Get Shown the Light" (ההופעה גם יצאה בנפרד, שלושה דיסקים או חמישה תקליטים, אל דאגה.) אולי זו תהיה גם נקודת הכניסה שלכם, בין אם מדובר בהקלטה של ג'רי מור, שנותנת תחושה של המצאות בקהל, וכוללת הערות של דד-הדס שהיו בקרבת-מקום, ובין אם מדובר בהוצאה הרשמית הזו – בהקלטה של בטי-קנטור ג'קסון, שעיקר קסמה נובע מאיכות הצליל המבריקה והצלולה.

ואגב,
מיקי הארט התראיין לפני כמה שנים וסיפר שאשתו, קאריל (Caryll) הייתה סטודנטית באוניברסיטת קורנל ב-1977, אבל היא לא הלכה לראות את ההופעה. במקום זאת, היא הלכה עם החבר של דאז לראות הופעה של בארי מאנילו… למעשה, היא לא נכחה בהופעה של הדד עד שהיא ומיקי נפגשו בשנות התשעים.

~~~

וזו, בעצם, תמצית הקסם של הדד.
ואותה הסטודנטית שרקדה עם המטאטא לפני קצת יותר מ-40 שנים, זו שאף פעם לא ראיתי בעצמי, אלא רק קראתי אודותיה – היא לעד תמשיך לרקוד עם המטאטא שלה בעיני דמיוני, בכל פעם שאסיים לשמוע את ההופעה הזו.
ואני מתכוון לשמוע אותה עוד המון, המון פעמים.

לשמיעת ההופעה במלואה – קישור ל-RSD

18893037_10207513741876759_8218792901049130450_n.jpg

 

4 תגובות בנושא “בגשם הקר ובשלג: קורנל 77'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s