קנדה 66': בפעם הבאה שנתראה

Grateful Dead – 29/07/66 – P.N.E. Garden Auditorium, Vancouver, Canada

[פוסט עתיק שפורסם במקור בקבוצת :: דארק סטאר :: בפייסבוק]

תגידו מה שתגידו.
אין, לא היו – ובטח-ובטח שלא יהיו כמו הדד. נו, תתווכחו איתי. אני "בתקופה" ושום טיעון שלכםם לא יעבוד. אה, נו, טוב – בטח כבר שמתם לב לזה עם כל הדד-אוריינטד פוסטים. סבלתם, מתוקים שלי? א—אל, אל תגלגלו את העיניים, זה לא מכובד. תראו, יש לכך סיבה ממש טובה, לפחות מבחינתי – בזמן האחרון יש גשם של הופעות. עכשיו, גשם של הוצאות רשמיות של הופעות של הדד זה לא דבר חדש – כך יודע כל דביל (כמוני) ש-Dead.net גרמו לחשבון הבנק שלו להתכווץ לכדי מינוס מלך כרתים – שכן כמעט כל חודש יוצא משהו חדש שחייבים, אבל החודש – החודש זה כבר היה יותר מדי. 

18486290_10207412055654667_356713286511760557_n.jpg

קודם כל, יצאה קופסת "מאי 1977" (טוב מאוד, חמש יחידות! כן, כדי לחגוג 40 שנים) שעולה מלאנתלפים שקלים. למי שלא יודע – במאי 1977 יש הופעה ספציפית שדד-הדס ברחבי העולם ציפו לה כמו שברגותי מצפה למצוא עוד טורטית מתחת לכרית – קורנל 08-05-77, שהיא סוג של גביע הקדוש לאבירי מסדר ה-tie dye. קורנל – איך לא – שוחררה גם בנפרד. ההופעות שקדמו לה וההופעות שבאו אחריה היו גם טופ-נוץ', אבל ההופעה הזו היא כנראה הסיבה לכל המארז הזה, ואנחנו כבר נדבר על כל זה בהרחבה.

שנית כל – והסיבה שלכבודה התכנסנו כאן היום – הופעה שלמה מ-1966. אני לא יודע כמה עמוק חפרתם, אבל 1966 היא לא שנה טובה למי שמחפש סאונד טוב כדי לשמוע ולנסות להבין כל ניואנס של גאונות בהופעה שלמה; כל צבע וכל צליל מן התקופה שפיגפן היה הפרונט, והדד נשמעו כאילו הם ידרסו כל מי שיעמוד בדרכם. אז לא היה עוד China Cat>Rider אבל היה Rider מיוחד לתקופה, עם סולו מסחרר; אז לא היו ה-Dark Star וה-Playin הארוכים שהם בעצם מעבורות חלל מוזיקליות, אבל היה את Viola Lee Blues ו-Cream Puff War גדושות הפארפריסה הפיגפנית, שירים שנעלמו מהרפרטואר לא הרבה לאחר מכן. ההופעה המוכרת ביותר מן השנה הזו היא כנראה 01-12-66 מהמטריקס, והיא הייתה בעצם חור ההצצה הראשון של רבים לשנה המופלאה והנדירה הזו. אממה, הסאונד שם היה דרעק. תקראו לי מפונק.

כל-כך רצינו 1966 אחת שלמה בסאונד טוב, ובסוף קיבלנו, ועוד בתקליט כפול לכבוד ה-RSD. הסאונד נקי, כל כלי נגינה ברור וחד – וחור ההצצה גדל ל-360 מעלות של אושר עילאי! אמנם ההופעה הזו יצאה כבר מוקדם יותר השנה בדיסק השני של מהדורת הדלוקס לאלבום האולפן הראשון של הדד, אבל אתם כבר יודעים איך זה, אני מניח.

אז כמו שאמרנו, ההופעה הזאת מיוחדת אודות לאיכות הסאונד הנדירה שלה לאותה שנה. ויש עוד סיבה להיותה מיוחדת – זו ההופעה הראשונה של הדד מחוץ לגבולות ארה"ב. הם הגיעו לקנדה, לשלושה ימים של Vancouver Trips Festival ואפשר לספור על אצבע אחת את מספר מחיאות הכפיים שנשמעות כשמציגים אותם (תשמעו את האינטרו – "Our fame has preceded us", פיל לש מעיר בציניות) – אז נכון, בקליפורניה הכירו אותם יותר, והם היו הלהקה הראשונה מתוך ארבע שהופיעו באותו ערב של ה-29-07-66 – אבל הם היו מוכרים מספיק כדי שיזמינו אותם לקנדה, לא? ולמרות זאת, מוזר לשמוע כל-כך מעט התלהבות בקהל.

את השירים בהופעה אפשר לחלק לשלושה נושאים:
1. "פיגפנים" – שירים שיעלמו מהרפרטואר עד 1972, וחלקם יחזרו אך כמחוותת בודדות פה ושם באייטיז.
2. שירים אחרים שיעלמו מהרפרטואר עד סוף שנות השישים ולא יחזרו עוד לעולם.
3. ושני שירים שישרדו ברפרטואר כמעט 300 שנים אל העתיד.

ככה שמדובר בחתיכת מסמך היסטורי, אתם לא חושבים? אם אי-פעם רציתם להבין כמה הנוכחות הפיגפנית הייתה משמעותית, זה המקום. הכחלחלות, החוצפה, האנרגיה, השירים שבוצעו מספר כל מועט של פעמים – ולכל זה תוסיפו את ג'רי גרסיה והסגנון הכל-כך רחוק ממה שלמדנו להכיר לאחר מכן, ועדיין, הוא נשמע כאן כל-כך סגור על עצמו… אחח, דמעות.

הערה: הצד הרביעי הוא מבחר שירים מהערב שלאחר מכן, 30-07-66, ומה אתם יודעים – הוא בסאונד לא פחות טוב, וגם ההופעה השלמה קיימת לשמיעה חינמית.

לשמיעה ב-Relisten to the Dead

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s