להקת הבית של דיסנילנד

The Aggregation – Mind Odyssey – 1969

היה היו להם חמישה סטודנטים.
הם הסטנדטו להם באוניברסיטה של לונג-ביץ', פה ושם זרקו שלום לריצ'ארד וקרן קרפנטרר כשהצטלבו דרכם בקמפוס, ובסופו של דבר, לחמשתם היו תארים במוזיקה. לשניים מהם אפילו, מתופף וקלידן בהכשרתם, היה תואר שני. בסוציולוגיה.
לאו פוטס, נשפן בכיר ומנהיג הלהקה, הצליח לארגן ללהקה הופעה בערב השנה החדשה,, במקום הנחמד, האופטימי, והקסום ביותר בעולם אחרי רמלה: דיסנילנד. ומה אתם יודעים, כנראה שהם מצאו חן בעיניו של איזשהו עכבר רם-מעלה, שנתן להם עבודה במשרה מלאה – וכך הפכו ללהקת הבית של דיסנילנד, עיר הצעצועים והמשחקים.

Front Cover copy.jpg

לאו, הנשפן והמנהיג, לא ידע מנוח, ובילה זמן רב בביצות הירוקות של הוליווד, בחברתם של אנשי-תעשייה מעונבים. הוא שיחד אותם בכניסה חינם לפארק, ולו רק בשביל שיתפסו בזווית-אוזנם את הלהקה באחת משש הופעותיה היומיות.

אחד המשוחדים שנהנו ממעבר חופשי בפארק, היה לי הייזלווד, המפיק של פרנק וננסי סינטרה. חמשת המשכילים מצאו חן בעיניו עד כדי-כך, שהוא הפיק להם סינגל שהכיל שיר שנקרא Maharishi, ועיבוד אינסטרומנטלי ל-Sunshine Superman של דונובן בצדו השני. הסינגל נהנה מפופולריות מתונה בחוף המזרחי, אבל זה כנראה היה מספיק למר הייזלווד הנכבד, שעודד את הלהקה להקליט אלבום שלם.

ולא רק שהוא עודד אותם, הוא גם אמר להם: "תעשו מה שאתם רוצים". וכמו בכל חבורה של מוזיקאים שאפתניים, המטרה הייתה ברורה: אלבום קונספט. אלא שאליה וקוץ בה; כלהקת הבית של דיסנילנד, הכשרתם הייתה בעיקר באינסטרומנטליה. ועל כן, נוספו ללהקה שמות נוספים למען מימוש הרעיון.

ומהו הרעיון, בעצם?
תחזיקו חזק. מדובר ברעיון מהפכני שלא שמעתם עליו מעולם! שימו לב, הנה זה בא: … מסע!! אבל לא סתם מסע – מסע אל תוך התודעה שלכם! (כמה לא טיפוסי לתקופה, נכון?). סליחה, אמרתי מסע? התכוונתי לאודיסיאה, אם כל המסעות!
וכך, נוצר אלבומם היחיד של הלהקה, Mind Odyssey.

טוב, קצת נמאס לי לספר את הסיפור הזה. אני חייב להודות שהוא קיבל צורה לה-פונטיינית של מעשייה, ובקריאה שניה זה קצת מאוס. אז בואו נדבר על האלבום הזה וכל אחד ילך לדרכו: תראו, לא מדובר באלבום שיעיף אתכם לצד השני של החדר. אתם כבר מכירים את האלבומים האלה שמתחילים בפואטיקה בשקל א-לה מודי בלוז, וכבר שמעתם אלבומים שנרחצו בשמפו ג'אזי ובמרכך חלילי. ה-"קונספט", הולך לאיבוד, אם בכלל שמתם לב אליו בין ערימות הצעצועים הענקיות שמסתירות קצת את היער.

אז מה בכל זאת יש כאן ששווה לשמוע?
תשובה פשוטה: חברה מוכשרת מאוד של מוזיקאים. ביצועים יפייפיים, ובכמה שירים אפשר אפילוו לדמיין אותם מלווים ילד מנוזל בתור של הקרוסלה, ולאו דווקא במובן הרע – מדובר במוזיקה שהיא לרוב קלילה וחיננית, פופית במובן הפרחוני של המילה. יש גם כמה אפקטים פסיכדליים זולים, אבל בסופו של יום – מדובר באלבום כיפי ואווירתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s