חילוף משמרות

Jefferson Airplane – Signe's Farewell & Grace's Debut

לאיירפליין המוקדמים היה קסם מאוד חמקמק, "משהו" שלא ממש עבר באלבום הראשון. אף פעם לא ידעתי היכן לשים את האצבע… ולכן, חיכיתי בקוצר רוח לדיסקים האלה. אתם יודעים מה, לא דיסקים: מסמכים היסטוריים. תיעוד היסטורי של ההופעה האחרונה של סיגני, ובנוסף – ההופעה הראשונה של מלכת האסיד.

~~~

15/10/66 – Signe's Farewell

במאי 66' סיגני שוחררה מעול ההיריון, ובאוקטובר של אותה שנה היא כבר גמרה אומר: פרוש אפרוש. לא עבר זמן רב וסיגני חזרה לאורגון, הצטרפה ללהקה בשם "Carl Smith and the Natural Gas Company", חלתה והחלימה מסרטן, התחתנה עם קבלן, חלתה שוב בשנות התשעים, נקלעה למצב כלכלי קשה מאוד, והתאלמנה לפני שנתיים. ובחזרה ל-15/10/66: סט הערב נפתח בג'ימג'ום איירפלייני חביב, כלל מבחר מצומצם של ביצועים פושרים (מלבד הביצוע ל-"Tobacco Road"), ואז הגיע מרטי, והודיע על פרישתה של סיגני הנאווה, שאיחלה לכולם חיוכים וחרציות. מן הקהל עלתה דרישה ל-"Chauffeur Blues" וקריאתם נענתה בביצוע י-פ-ה-פ-ה של סיגני. יש משהו בקול שלה, על גבול הטון הפדגוגי-נינוח, מעין גוון מאוד מבוגר אבל שובבי. מאוד לא מסתדר עם איך שהיא נראית, זה בטוח – וזה מה שעושה אותה בעיניי לעוד יותר מסקרנת. מיד לאחר מכן הפציע "High Flyin' Bird" ושם יש לנו הזדמנות טובה לבחון מקרוב את ההבדלים בינה לבין גרייס.

~~~

16/10/66 – Grace's Debut

יום אחרי. סיגני כבר בחוץ, וגרייס על הבמה, לראשונה עם האיירפליין. הסט המוקדם נפתח ב-"The Other Side of This Life", והתחושה מעורבת: הביצוע מאוד בוסרי, הכימיה טרם התגבשה – אבל לא תשמעו עוד ביצוע כזה. בכלל, הסט המוקדם הוא כזה; כאילו כרעתם לקראת צניחה בפתח הדלת של מטוס, ועדיין לא קיבלתם את האישור לקפוץ. יש משהו מאוד מיוחד ברגע הזה, וברגע שאיירפליין תתגבש לזהב הטהור שכולנו מכירים, מה נעשה עם הקוורץ? נשמור גם נשמור. החספוס הקדום הזה הוא-הוא שאחראי לקסם-המאוד-חמקמק. גבות שהתעקמו בשניות הראשונות תתיישרנה ואף תיצורנה צורה קשתית שכולה אומרת אושר, ברגע שמבינים את גודל המאורע. ושם, בסט המאוחר, כבר ב-"Tobacco Road", אנחנו מקבלים הצצה עתידית להיסטוריה שאנו מכירים. מיד לאחר מכן ביצוע מצויין ל-"Kansas City", גרייס ממשיכה להיות "הילדה החדשה בכיתה שאי-אפשר שלא לבהות בה במהלך השיעור" ב-"Bringing Me Down", וממש אחרי "And I Like It" מצויין, מגיע "High Flyin' Bird" שהוא מבחינתי ביקור בן ארבע דקות בגן-עדן. שם אנחנו מבינים את ההבדל בין גרייס לסיגני – גרייס משוחררת יותר. הרבה יותר. ואז, האיירפליין עוברים ל-"Thing", אחד הקטעים המופלאים ביותר של המטוס. גוון הזוי-אוריינטלי שיחזור אצל להקות נאו-פסייח כמו ה-"Liquid Sound Company", שלושים שנים מאוחר יותר. אמנם הביצוע שקיבלנו באלבום של הפילמור איסט עוצמתי יותר, אבל עם מבחר ביצועים כל-כך מצומצם – מדוע כי נלין?
בקיצור, ממתק.

ה-16/10, בדיוק ארבעים שנים מאוחר יותר, היה היום הגרוע ביותר בחיים שלי. היום בו ראיתי את הבקו"ם מבפנים. יום של התחלות חדשות, בשבילי ובשביל גרייסי. אה, ואגב, יש לה אחלה מחשוף בגייטפולד של הדיג'יפק. חווייה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s