זכות-ראשונים

The Deep – Psychedelic Moods – 1966

לראשונים בהיסטוריה שמור כבוד מיוחד.
על חלקם לא שמעתם וגם לא תשמעו: הראשון להצית אש, הראשון לייצר גלגל, כד, מחט. הראשון לעשות שביל באמצע השיער, הראשון ליינן יין, והראשון להשתין אחרי שאכל יותר מדי סלק (?!). אף אחד לא יודע מי הם, אבל כולם יודעים שהיו כאלה. על חלקם האחר, המוכר, בוודאי שמעתם; הראשון לגלות את אמריקה, הראשון לדרוך על אדמת הירח… המשותף להם: יש כאלה שיאמרו שהם לא הראשונים כלל וכלל. הרוסים יגידו שארמסטרונג בכלל נחת במדבר נבאדה; הויקינגים ואפילו הסינים יגידו שלקולומבוס היה יח"צ מעולה אבל חוץ מזה, הם הגיעו לשם קודם. ועליהם תוסיפו את האינדיאנים שגם להם יש טיעון די חזק לראשוניות, אתם חייבים להודות. ואם במוזיקה פסיכדלית עסקינן; אנחנו יודעים שהיו אלה ה-Holy Modal Rounders להכניס את המילה "Psychedelic" לשיר (יותר כמו 'Psych-o-delic', בשיר "Hesitation Blues"), אבל מי היה הראשון להכניס את המילה "Psychedelic" לשם האלבום?

14212765_10205652933197705_9046537469618342017_n.jpg
גם במקרה דנן, הדעות חלוקות.

צרובי השמש הטקסנים יגידו שאלו היו רוקי אריקסון והמעליות, הסכרתיים יאמרו שאלו היו ה-Blue Magoos והממתק הזה שלהם, ואלה שאוהבים להסתמך על עובדות (כמו למשל, מספר קטלוגי) יגידו שהיו אלה ראסטי אוונס וה-Deep.

~~~

אוק' 1966: לפני כמעט יובל שנים מהיום, חודש לפני ה-Blue Magoos וה-13th Floor Elevators, וחודשיים לפני שבארה"ב הוציאו את ה-LSD מהחוק, ראה אור אחד האלבומים המיוחדים ביותר ששמעתם: "Psychedelic Moods" של The Deep.

מרקוס אוזילבסקי הניו-יורקי – אק"א ראסטי אוונס – היה מוזיקאי שכבר הקליט רוקאבילי ב-1958 בטרם השתרבב לגרינוויץ' וילג' כפולקיסט, והקליט שלושה אלבומים תחת השם ראסטי אוונס. בחלקה השני של 1966, הוא ניגש למפיק ולמוזיקאי מארק ברקן, וניסה לשווק רעיון חוצה-גבולות: אלבום שבצליליו ינסה לחקות את החוויה שבנטילת LSD. הרעיון של ראסטי אוונס הוא-הוא המחוג המורה על הכיוון אליו כולנו רוצים להגיע, והוא בעצם הבסיס לכל מה שאנחנו משתפים בקבוצה הזו, אם אתם חושבים על זה.

ראסטי אוונס

וכך, עם ראסטי אוונס, מארק ברקן, דיוויד ברומברג (מחבורת דילן) ועוד ארבעה מוזיקאים שחלקם מקבלים קרדיטים בכתיבת השירים אבל לא ברור ממש אילו כלים הם איישו – כך, נולדה לה The Deep. שישה שירים מתוך האלבום נכתבו עוד בניו-יורק, והשישה האחרים נכתבו בדרכה של הלהקה לאולפן בפילדלפיה. השירים הוקלטו באולפן חשוך, ודי ברור שחלק מחברי הלהקה (אם לא כולם) היו תחת השפעת LSD בזמן ההקלטות.

כל שיר מצייר בועה בצבע אחר ובלבד שהיא בגוון זרחני. הכלים, האפקטים, הביצועים, המילים – הו, המילים, נסו להקשיב! – הכל, הכל, הכל… נוטף אסיד. אפילו כתוב פעמיים (!!), בגופן גדול ובולט – "NOT RECOMMENDED FOR CHILDREN". נסו את זה. כבו את האור, ותראו לאיזו אטמוספירה האלבום הזה משגר אתכם. יופי טהור, מזוקק.

מיותר לציין, ובכל זאת – זה-הוא האלבום היחיד שיצא תחת השם של ה-Deep. בזמן אמת, האלבום, שיצא בלייבל "Parkway" לא זכה להצלחה גדולה. הוא בוּטלג לאורך השנים עד שיצא לראשונה על דיסק ב-1993 ("Collectables"). בשנה שעברה הלייבל "Lion" היה אחראי על הוצאת דלוקס של אלבום, הכולל שלושה תקליטים עם ביצועים אלטרנטיביים, טייקים אחרים, גרסאות דמו ואפילו שירים שלא כלולים באלבום המקורי. אם מישהו מכם מחזיק במפלצת הזאת – שתפו, שתפו…

לאחר הקלטת האלבום, אוונס עזב את הלייבל "Parkway" ונדד ל-"Columbia Records" כדי להקליט אלבום חדש ב-1967. הפרסונל הוא אותו הפרסונל של The Deep, אבל השם שונה ל-The Freak Scene, תחתיו הם הקליטו עוד אלבום מצוין אחד שזכה לשם "Psychedelic Psoul". הוייב אמנם שונה מאוד ממה שהם עשו בתור ה-Deep, אבל קשה יהיה למצוא וייב קרוב יותר לאותו אלבום מדהים, מרחיב תודעה, אלבום אגדי… ואלבום ראשוני.

כן, ראשוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s