הבת הנוצרייה של השכן

1970 – The New Creation – Troubled

לפני כמה שנים, החלטתי לחזור הביתה לאחר מבחן קשה במיוחד באוניברסיטה. ביליתי את שלושת הימים שנותרו עד למבחן הבא בעיר הכי שקטה, אפורה, משעממת ורגועה באזור המרכז: מודיעין. ידעתי שבבקרים אני אמצא שקט; שכן כל דיירי הבית יותירו את הבית מאחוריהם בדרכם לצבא, לבית-הספר ולעבודה שבבית-הספר. שקט. שקט שאוכל לנצל ללמידה מאומצת – שכמובן, איכשהו תמיד הייתה מתגלגלת לשלב הפורנו, אבל זה לפעם אחרת. ביום השני התעוררתי לבוקר קיצי ומואר. ההתרחשויות שהגיעו לאוזניי היו לא יותר ממשאית פינוי הזבל, אוטובוס ארעי, וציפורים. מחוץ לחדרי ידעתי שהנפשות היחידות תשתייכנה לשני כלבים ושני חתולים, בני-המשפחה היחידים שלא באמת צריכים לעבוד וללמוד. שטפתי את פניי במים קרים, צחצחתי שיניים, בלסתי קערה של קורנפלקס, וניגשתי למחשב-הנייד שלי שבמטבח. שקט. שקט…
צלצול בדלת.

troubled_lp_front_lg.jpg
'מה לעזאזל', חשבתי לעצמי. אמא שלי, בשעה זו, אמורה ללמד חיבור וחיסור את מיטב המוחות של כיתה ב'-1 באחד המושבים הקהילתיים שבאזור; אחותי, בשעה זו, אמורה להכין קפה שחור לרב-סרן מנופח מחשיבות עצמית בבסיס כלשהו בפאתי רחובות; ואחי, בשעה זו, אמור ללמוד אלגברה בדרכו לגדולה.

עוד צלצול בדלת.
ואני לא מצליח להבין; 'אולי השכנה מלמעלה?', אבל לא, לא השמעתי שום מוזיקה בעוצמה גבוהה. 'אולי השכנה מלמטה?', אבל אנחנו גרים בקומת הקרקע. הבנתי שקיימת דרך אחת ויחידה לפתור את הקושיה; עצמתי עין אחת, ואת השניה החדרתי עמוק לקליידוסקופ הזה שנקרא חור-ההצצה שבדלת, אלא שבמקום שלל צבעים וצורות ראיתי זוג חביב למראה. הגבר, שכבר נמצא בסוף תהליך ההתקרחות ובתחילת תהליך ההתכחשות, לבש חולצה משובצת ומכופתרת עד לכפתור הגבוה ביותר שבצווארון, חולצה ששוליה נתחבו בדיוק סימטרי לתוך מכנסיו המחויטים. את שיערה הבלונדיני של האישה החזיקה קשת שיער שחורה, וגם הכפתור הגבוה בצווארון חולצתה כופתר באכזריות על צווארה השמנמן. חולצתה הלבנה, לעומת זאת, לא נתחבה במכנסיים אלא בחצאית חומה וארוכה מבד פלנל עבה וגס.

יכול להיות שהטעיתי אתכם; לא באמת קלטתי את כל הפרטים שלעיל דרך חור-ההצצה. בינתיים כבר הספקתי לפתוח את הדלת ולהשטף בשני חיוכים צחורים ומשרי שלווה. מקץ כמה שניות, מתוך חיוכו של הגבר בקע קול קונטרלטו שאמר, במבטא אמריקאי מובהק:
" – שלום, אני סיימון וזאת אשתי פראנסיס. האם אתה מאושר?"

במציאות, אמרתי "כן, תודה", וטרקתי את הדלת בפנים הנחמדות שלהם, כדי לגלות לאחר מכן שפרנסיס השאירה עלון נוצרי על השטיח שבכניסה לדירה.
במחשבות, שהפריעו לי ללמוד בשעתיים שלאחר-מכן, אמרתי:
" – מאושר? לא ולא. איך אני יכול בכלל להיות מאושר עם כל המבחנים האלה ש – "
" – ידידי, אני כאן כדי להגיד לך שאתה בהחלט יכול להיות מאושר."
" – איך סיימון, איך?"
הוא פנה לפראנסיס.
" – פראנסיס, נדמה לי שהוא לא חבר שלו."
" – לא טוף", פסקה פראנסיס.
" – חבר של מי?!", הזדעקתי, "חבר של מי אני צריך להיות בכדי להיות מאושר? ספרו לי, סיימוןן ופראנסיס, ספרו לי!"

***

בזמן שעבר מאז ניסיתי לדמיין מה סיימון ופראנסיס עושים למחייתם. קרוב לוודאי שהוא היה מובטל והיא הייתה אישה. למרות זאת, השתעשעתי במחשבות על היותם מוזיקאים, ממש כמו בפרק האגדי ההוא מסאות'פארק על רוק נוצרי. וגם אז, כשסיימון כבר היה פורט D-G-D-A7 בגיטרה שלו ופראנסיס הייתה מזייפת את "Amazing Grace" – גם אז – לא הצלחתי לחשוב עליהם כזוג, שעשה פעם סקס, שהתנשק במושב האחורי של פורד ת'אנדרבירד… הם היו כל-כך חנונים, ובמובן הרע של המילה, המובן שגורם לי – חנון מוצהר וירא רמלה – לרצות ז'אקט של פוטבול עם איזו אות גדולה תפורה עליו, לתפוס את סיימון ליד הלוקרים, ולהכריח אותו להכין את השיעורים שלי. הוא נראה כל-כך חנון, שאם הוא אי-פעם היה מקים להקה, הוא בטח היה עושה את זה עם אמא שלו.

***

כריס טאוורס הקים להקה עם אמא שלו.
אמא שלו, לורנה, כבר הייתה זמרת מנוסה, ואישה סקסית להפליא, מילף במלוא המובן שלל המילה (ראו תמונות בתגובות). אבל כנוצרייה אדוקה, אנחנו יודעים שהיא לא עשתה את זה יותר מפעם אחת בחייה, כמובן. זה לא היה שיתוף הפעולה הראשון שלה עם בנה בן ה-24, שכן כבר ב-1967 הם מיזגו את מוחותיהם לצורך מלאכת כתיבה של מחזה נוצרי לתחרות כלשהי בעיר מגוריהם, וואנקובר. הצלחה לא הייתה שם, אבל הם המשיכו לכתוב, וכשלורנה הבינה לאן הרוח נושבת, היא פתחה את החלון.
דרך החלון היא ראתה את ג'אנט טייסן, השכנה בת ה-21, מטליאה את הג'ינס של אביה.
" – ג'אנט, יקירתי, רוצה לתופף בלהקה החדשה שלי ושל כריס?"
" – מה, כמובן, גברת טאוורס!"

כך קמה לה The New Creation. הטריו התאמן במשך יותר משנה, בתדירות של פעם בשבוע, וב-1970, כשהם הרגישו שזהו-זה, שאפשר להתחיל ולהפיץ את הבשורה – הם גייסו 1000$ וקנו להם שש שעות במהלך הלילה כדי להקליט את האלבום "Troubled", ולהדפיס אותו ב-100 עותקים.

הם חגגו את ההישג עם עוגה.

newcreation_band_1024x1024
מימין לשמאל: לורנה טאוורס, ג'אנט טייסן, כריס טאוורס

***

התוצאה היא אלבום רוק נוצרי.
הזוי, מרוחק, מרחף ומרצד. הם מ-א-ו-ד מזכירים את VU השלישיי במרקמים המוזיקליים שלהם. לא מדובר בשיא התחכום, והליריקה עצמה היא די כובשת, מעבר לשלל הטפות בעניין האפוקליפסה, גאולה, והאחד והיחיד – מר כרייסט – שמקבל יותר אזכורים באלבום הקצר הזה מאשר שהארי פוטר מקבל ב-"הארי פוטר". מדובר ב-Private Press מהסוג שלמדנו לאהוב, גם (ובמיוחד) כשמדובר ב-Xian, התיפוף הבנאלי, הגיטרה הבנאלית, הקולאז' הקולי המעניין שפותח את האלבום, והקול של אמא של כריס. סליחה, לורנה. האישה הזאת נשמעת כל-כך סקסית, שאני פשוט רוצה לשלוף אותה מהבוקלט ולהזריע אותה בין שתי הירכיים הלבנות והנוצריות שלה. זהו.

***

למען האמת, זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות לפראנסיס, בדיעבד. אמנם שמנמנה וקצת מקומטת, אבל לדידכם: אם היא הייתה פסיפלורה, הייתם כבר נועצים בה שיניים. מה יש בהן, הנוצריות האדוקות ומהודקות הצווארון, שכל-כך עושה לי את זה?

***

וככה, חברים, למידה למבחנים תמיד מתגלגלת לפורנו, בשלב כלשהו.

***

האלבום היה כשלון מוחלט. כריס עשה כל שביכולתו כדי לחשוף את האלבום לקהל כלשהו, אבל ללא הצלחה (מפתיע, אה? עם שירים כמו "No Excuse" הייתם מצפים ליותר). הוא היה יכול להמשיך את חייו השלווים עם אשתו והעבודה בדואר הקנדי מבלי לדעתת שהמגה-לייבל Companion, עתיר הכותרים, החליט להוציא את פרי עבודתם שלו, של אמו, ושל שכנתו, שצבר אבק מזה שלושים שנים. אמא שלו, לורנה אהובתי, הייתה עסוקה בניהול נכס כלשהו ליד גשר כלשהו בקנדה. הישועהה הגיעה אליה בדיוק בזמן, בדיוק כמו שג'יזס הבטיח. היא זמרת, סוף-כל-סוף.

וג'אנט, שניסתה בכל כוחה לשכוח מהכשלון הזה לו הייתה שותפה אי-שם בעברה, שכל רצונה היה להמשיך ולדוור (צירוף מקרים?) מכתבים, לבטח הוכתה בהלם מכך שהכשלון הזה, הכשלון שלה, מצא לבסוף קהל.

והקהל הזה הוא אנחנו.

(נכון?)

"… תרבות הסמים הזו הייתה כל-כך מוחצת, יותר משעכשיו. היא הייתה מתמשכת. לאנשים היה שיער ארוך, לאף-אחד לא היה שיער קצר. זה היה בדיוק כמו פתיחה במרד."
– ג'אנט טייסן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s