הבלדה על יאן העצוב

Prúdy – Zvoňte Zvonky – 1969

משדרות נייבסקי המפוארות בסט. פטרסבורג מתפצל לו רחוב סדובאיה (Sadovaya) הותיק. מובן שזהו כבר לא אותו רחוב סדובאיה בו רסקולניקוב הסטודנט שוטט, אלא מדובר ברחוב שחנויותיו מזכירות את רח' הרצל ברחובות של שנות התשעים ("אופנת לודמילה", "שכפול מפתחות אנדריי"). בסביבות מס' 32 מתפצלת לה סמטה שמובילה למעין מרכזון קטן ובו חנות תכשיטים, חייט, סנדלר ומשרד נסיעות. מאחורי אחת הפינות במבנה מסתתרת לה מוכרת בדים היפית למהדרין ובצמוד לה – חנות תקליטים.

R-2639286-1398857362-1203.jpeg.jpg

אדם מבוגר עם שיער לבן ארוך וגולש, רזה אבל לא צנום, לבוש חולצה אפורה שגדולה עליו בכמה מידות ולרגליו כפכפים (כנראה מדובר בעניין גלובלי) – קם כדי להגיד לי שהוא עוד מעט סוגר. "נו, אבל באתי מרחוק," אני אומר. לשאלתו "כמה רחוק?" אני עונה ב-"וויילס". לכו תדעו אם הוא אנטישמי. "אני מחפש פסיכדליה רוסית", אני שואל ומחזיק אצבעות. "אין". טוב, לא ציפיתי ליותר מד… "אבל יש פסיכדליה צ'כוסלובקית. מעניין אותך?"

***

16 בינואר 1969, כיכר ואצלב.
סטודנט צעיר בשם יאן (Jan) פאלאך מצית את עצמו למוות כאות מחאה על הפלישה הסובייטיתת לצ'כוסלובקיה. העיתונים ניסו להסתיר, אבל השמועה התפשטה; עוד ועוד צעירים הלכו בדרכו של יאן והתאבדו בהצתה. למען החופש, למען החירות, למען האינדיבידואל.

תוצאת תמונה עבור ‪jan palach‬‏
Jan Palach

***

דצמבר 1968, ברטיסלאבה.
הליריסיסט בוריס פילאן, מגיש לפאבול האמל מלהקת Prúdy שיר שכתב. שמו של השיר:: "Balada o smutnom Jánovi". "בלדה על יאן העצוב". בשיר, יאן מצליח להבחין בין מה ששקרי למה שאמיתי; התמימות מתכסה בשכבות-שכבות של הבנה פסימית שרק עצב שמור עבורו.
Smiech je praskot suchých konárov, to vie i Ján
צחוק עת שאיברים מתבקעים, כך למד יאן
Smiech je praskot suchých konárov, mŕtvy je Ján
צחוק עת שאיברים מתבקעים, כך מת יאן

***

תוצאת תמונה עבור ‪Prúdy‬‏

ל-Prúdy אלבום אחד בשש שנות קיומה. את האלבום "Zvoňte zvonky" הוציא מיכאיל, מוכר התקליטים, מקופסא קשיחה שהתחבאה לה מאחורי רסיבר ישן. "זה משהו-משהו" (המקביל ברוסית). נו, לא מ-א-ו-ד פסיכדלי. יותר פופ-בארוק נוסח הזומביס. אורגן מצויין. שירה קצת חובבנית אבל מצויינת (תשמעו את הרצועה S rukami vo vreckách). לא אלבום מבריק, אבל אני רק יכול לקוות שהחיים יכריחו אותי לדעת סלובקית באיזה-שהוא שלב. אני גומר בליבי לקחת את התקליט הזה איתי. "5000 רובל (500 שקל), ואני אוריד לך את Julian's Treatment שרצית ל-8000 רובל". מצח מתקמט, שפתיים חשוקות, מבט שתלוי כמה סנטימטרים מחוץ לפנים שלי. ככה לבטח נראו פניי, כי מיד הגיעה שורת המחץ המשכנעת ביותר שמוכר יכול לומר ללקוח "אני מקווה שלא פספסתי את ארוחת הצהריים שלי בשביל…" – "אתה מבין, פשוט אין לי מספיק כסף כרגע. יש בנק באיזור?", פלטתי, לפני שהוא ימטיר עליי את כל צרותיו. "כשאתה עולה לסדובאיה, פנה שמאלה, יש בנק של.." – "תודה. נתראה עוד כמה דקות".

מזל שלא אמרתי לו שאני ישראלי. זה היה כל-כך טיפוסי מצידי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s