דרכי הפולק

  Holy Modal Rounders – Indian War Whoop – 1967

"טירוף פירושו לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות בכל פעם לתוצאה אחרת."
– אלברט איינשטיין

ככה זה בעולם הציטוטים. רוצים קונצנזוס? צטטו את איינשטיין, אשף האכסיומות. מעטים הם האנשים שיקומו ממקום-מושבם, ויזעקו: "אבל רגע, אלברט, אמא שלי אמרה שאם דבקים במטרה, אם מתעלמים מן הייאוש שמגיע עם הכשלונות וממשיכים לנסות עוד ועוד – בסוף משיגים הצלחה."

11542118_10203452551349534_3953776556675711753_n.jpg
אנטוניה הייתה זו שהכירה בין סטיב וובר לפיטר סטאמפל.
אולי חלקכם קיבל את הרושם שאנטוניה הייתה "סלוניירית" ("Salonnièree"), בת המאה התשע-עשרה, שהייתה עוברת בין החבורות המתגבשות בסלונה ומכירה אנשים לאנשים אחרים, כמו ברומאן צרפתי או רוסי. במקום זאת, הייתי אומר שאנטוניה הייתה היפית חביבה וחברותית, מאחר והייתה אחת הדמויות הפועלות בגרינוויץ' וילאג', מה שדי מרחיק אותה בדימיוני מאותן "סלונייריות" – שבינתיים התפתחו אבולוציונית לפי המודל של גילת אנקורי א-לה "רמת-אביב ג'". בכל אופן, אנטוניה הייתה זו שסיפרה לפיטר על בחור שאיתו יצאה פעם, חובב אמפטמין מטורף שניפץ את הגיטרה שלו על ראשו. במאי של 1963 הופיע אותו בחור בן 19 על סף דלתו של פיטר…

I wasn't expecting a 19-year-old kid who was 6' 4" and looked like an idealized L'il Abner. I had no idea that he was a brilliant country-blues guitar player. I thought he just played stuff like "Kumbaya." I wasn't aware that he would play Blind Willie McTell.

A-286375-1260346889.jpeg

… והם התחילו לנגן ביחד. ב-1964 יצא אלבומם הראשון של ה-Holy Modal Rounders, שכלל את השיר "Hesitation Blues", ובו הפעם הראשונה בשיר בה נאמרה המילה Psychedelicc (בשיר עצמו המילה מבוטאת על-ידי פיטר כ-"psych-o-delic"). ב-1965 יצא אלבומים השני, "The Holy Modal Rounders 2", והמשיך את הקו של הקאנטרי-בלוגראסי השבור על טהרת הבאנג'ו, הגיטרה והכינור. מיד לאחר יציאת האלבום השני, הצמד הצטרף לשורות ה-Fugs, ו-וובר היה אחראי לקלאסיקה "Boobs a Lot". לאחר שנתיים הם פרשו והחיו-מחדש את שם הצמד, ועם התגבורת של סם שפרד ולי קראבטרי, הם הקליטו אלבום מטורף שנקרא…

~~~

הלייבל הנהדר, Folkways, שיחרר ב-1952 את האנתולוגיה של מוזיקת הפולק האמריקאי. כמעט 253 דקות של שירי פולק, בלוז וקאונטרי, שנבחרו במשנה של זהירות ודיוק מאוסף ה78rpm של הארי סמית', במאי הסרטים. לאנתולוגיה הייתה חשיבות רבה מעצם השפעתה על ההחייאה-מחדש של מוזיקת בפולק בשנות החמישים והשישים. בחלק השני של האנתולוגיה החשובה, ישנה רצועה מאוד מיוחדת. המבצעים: Floyd Ming & His Pep Steppers. השנה: 1928. שם הקטע: …

~~~

… שנקרא: "Indian War Whoop". האלבום הזה הוא לא אלבום רגיל, אלא תמצית הטירוף שלניצניו נחשפנו כבר בשני האלבומים הראשונים של הלהקה. קאנטרי מעוות, צרחות ומלמולים חסרי פשר, שירים שבורים וכינור מכוכב אחר. פולק פסיכדלי בצורה הכי מזוקקת שלו. האלבום הזה הוא ההוכחה שלא צריך דיסטורשן כדי להתיך את מוחו של המאזין. תשמעו את הקטע המקורי מ-1928, ואתם תגלו שהם לא המציאו משהו חדש – אבל הם עשו את זה טוב, טוב מאוד. ובכלל, אין עוד הרבה אלבומים שלקחו את הבלוגראס למעוז האימה, העיוות והפסיכוזה. הרי שזו בדיוק מהות הפסיכדליה!

~~~

ב-1997, האנתולוגיה האגדית של Folkways יצאה מחדש על CD וגרמה לרבים לשוב ולהחשף למטמון הזה, שעם השנים שחלפו כבר הספיק להקבר מתחת לשכבת אבק. ב-1998, פרס הגראמי (!!!) ניתן לכותב הערות השוליים בהוצאה המחודשת של האנתולוגיה. זוכה הגראמי הטרי סיפר על תוכניותיו לעתיד, לאחר הזכייה בפרס:

"… I'm going to put honey on mine and lick it off," he (Peter Stampfel) declared."

***

אני, מצידי, הייתי משיב לאותם חכמולוגים שקמו ממקום-מושבם, שאיינשטיין התכוון במשפטו שצריך להיות מטורף כדי להצליח. ובכלל, מי אתם שתערערו על דבריו של איינשטיין?

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s